ספרים רבים הרואים אור בעברית סובלים מרמת תרגום ירודה - הם מרושלים, לוקים בשגיאות רבות, וסוטים מרוח הדברים במקור. בהוצאות הספרים מנסים להסביר, בלי לקבל אחריות

בשנים האחרונות ניכרת עלייה גדולה במספר הספרים המתורגמים לעברית, וירידה ברמת התרגומים. גידול אינפלציוני במספר המתרגמים, חוסר הקפדה מצד הוצאות הספרים על תרגום, הגהה ועריכה, ותשלום נמוך למתרגמים ולעורכים מביאים לפרסומם של לא מעט תרגומים באיכות ירודה, שבמקרה הטוב כתובים בעברית "תרגומית" (מונח שטבעה הד"ר ניצה בן-ארי), ובמקרה הפחות טוב אין כמעט קשר בינם לבין הטקסט המקורי.

את המחיר משלמים פעמים רבות ספרים טובים של סופרים נחשבים, שלא יתורגמו שוב לעברית, לפחות לא בעתיד הקרוב - אם בשל העובדה שזכויות הפרסום שייכות להוצאה שכבר פירסמה אותם, ואם בשל הירתעות המו"לים לשוב ולתרגם ספר שכבר תורגם. "תיפטרי כבר מהמפרשים כחול-צי המשעממים שלך!", ציטטה החוקרת עינת שמיר, במאמר ביקורת על תרגום ספרה של מרגרט אטווד "הכלה השודדת" לעברית, בהוצאת כנרת. במאמר קבלה שמיר על התרגומים של אטווד לעברית וטענה כי אינם מעבירים את הדקויות ואת רוח הדברים במקור. במאמר מציגה שמיר כמה דוגמאות לתרגום מרושל, ובהן ניסוחים כמו "לבושה בלבן לא סביר" ו"איך יכול להיות לה המצח-הנחושה הזה להישאר בחיים?" או המשפט הבא: "אנשים שנהוג לחשוב שהם משתמשים ברוחם יותר מבפריטי ציוד מבריק, שלא תורמים הרבה לתעשייה ולכן, בדרך הטבע, הם נחשבים כמסתגלים ביתר קלות לעליבות". קשה להבין למה התכוונה הסופרת.

נדמה כי הוצאות הספרים בישראל עדיין לא החליטו אם תרגום ספרות יפה לעברית הוא עבודה טכנית או אמנות בפני עצמה, שיש להשקיע בה. לא רבות ההוצאות שמקפידות על ספרי התרגום שלהן. סדרת הספרייה לעם של עם עובד, הספרייה החדשה של הקיבוץ המאוחד והוצאת כרמל נחשבות קפדניות למדי. שאר ההוצאות אחראיות לתרגומים באיכות משתנה.

שומעים את האנגלית

את עיקר האש משכה אליה עד כה הוצאת כנרת, שנהפכה בשנים האחרונות לאחת ההוצאות הגדולות בארץ. לפני שלוש שנים, למשל, פירסמה כנרת את האפוס החשוב של הסופר האמריקאי דון דלילו, "תת-עולם". הספר נפתח במשפט הבא: "הוא דובר בקולך, אמריקני, ובעיניו בוהק שהוא תקווה למחצה. היום יום לימודים, כמובן, אבל הוא לא נמצא בשום מקום קרוב לכיתה". אפשר לזהות את המלים, אבל קל עוד יותר לשמוע את האנגלית שמסתתרת מאחוריהן.

"שנים של סיוד על נטיפי החימר גרמו לקירות להתכסות בגבשושיות ולהתקשט בעיטורי פיח", הוא דוגמה נוספת למשפט שהמלים בו מובנות, אך לא התחביר שלהן. הוא לקוח מתוך ספרה של שרי הולמן, "השמלה השכורה", שראה אור בכנרת. תמר פרמונט, סמנכ"ל ההוצאה, לא מבינה את חצי הביקורת המופנים כלפיה לעתים כה תכופות. "אנחנו לא חוסכים במתרגמים ובעורכי תרגום", היא אומרת, "אני מתרתחת כשאני קוראת משפטים כמו 'חבל שההוצאה לא טרחה'. כל ספר עובר את כל שלבי התרגום והעריכה. יכול להיות שלא הגענו לאנשי המקצוע הנכונים, ושאחד המתרגמים או העורכים לא הגיע לתוצאה הנכונה, אבל ממילא אין ספרים שהם חפים משגיאות".

במה שנדמה כחוסר הקפדה חוטאות גם הוצאות ספרים גדולות וותיקות. בביקורת שכתב אביעד קליינברג, למשל, על "תולדות הקריאה" מאת אלברטו מנגל, שראה אור השנה בזמורה ביתן, הוא מנה רשימה של שגיאות תרגום - במונחים, בשמות ובביטויים בלטינית, שרווחו בימי הביניים. התרגום של זמורה ביתן ל"מוסיקה שקולה" מאת ויקראם סת, למשל, משופע בשגיאות הגהה כמו "כשאתה ניגנתם" או בתחביר בעייתי דוגמת "האם יש כלל משהו לדעת?", וכן שינוי נוסחים בכל פעם שמוזכר שמה של רביעיית הנגנים - מג'ורה, מגורה או מז'ורה.

לפני שבועות אחדים, בעקבות האיחוד בין כנרת לזמורה ביתן, התמנתה דנה אלעזר-הלוי לראש מדור התרגום בהוצאה המאוחדת. אלעזר-הלוי מבטיחה שיפור באיכות התרגומים והשקעה בתשלום למתרגמים ולעורכים. "הרבה הוצאות אכן מוסרות את התרגום לעריכה המשווה מקור מול תרגום", היא אומרת, "אבל אולי גם העורכים לא מספיק טובים. בנוסף לכך, רוב ההוצאות מעדיפות להעסיק עורכים פרילנסרים. אין ספק שעורך שיושב בהוצאה ומלווה את הספר מתחילתו ועד סופו מחויב לו הרבה יותר מעורך פרילנסר. בשנה-שנתיים האחרונות יש עלייה במודעות לאיכות התרגום, והיא אולי חלק מהתפתחות התודעה הצרכנית בארץ".

"עריכת תרגום מייקרת את ההוצאות על הספר בכ-15 אלף שקל", אומר מנחם פרי, עורך הספרייה החדשה. "זה הופך את רוב הספרים המתורגמים ללא כדאיים כלכלית, משום שמשלמים על זכויות, תרגום, עריכה והדפסה, ובסוף מוכרים 1,000 עותקים - זה גובל בהפסד. על אחת כמה וכמה הוצאות שמוציאות לאור 60-50 ספרים מתורגמים בשנה. הן לא יכולות להרשות לעצמן להוציא כל כך הרבה כסף על כל תרגום".

מוותרים על העריכה

הבעיה העיקרית קיימת בתרגומים מאנגלית לעברית - שהם רוב התרגומים הרואים אור בארץ. מתרגמים רבים סבורים כי עבודת התרגום מאנגלית לעברית היא קלה ומהירה. בתרגומים רבים מעין אלה נשמר התחביר האנגלי, וגם אם המלים מתורגמות נכון - המשפטים מסורבלים. בעייתיים במיוחד הם תרגומים של הגרסאות האנגליות לספרים שנכתבו במקור בשפות אחרות. בשל הרצון לחסוך בעלויות, כמה מהוצאות הספרים הקטנות מתרגמות מאנגלית בלבד. הן נעזרות לשם כך במתרגמים מתחילים ונוטות לדלג על שלב עריכת התרגום.

הבולטת שבהן היא הוצאת אסטרולוג, שסופגת ביקורות נוקבות על תרגומיה. אסטרולוג הוקמה לפני חמש שנים, ואף על פי שהיא מתמחה בספרי העידן החדש היא בחרה להוציא לאור ספרי פרוזה מעניינים כמו אלה של צ'ארלס בוקובסקי או קובצי סיפורים של לאונרד כהן. "היופי של המקור הולך לחלוטין לאיבוד והתוצאה היא טקסט חסר משמעות כמעט", כתב דורון ב' כהן בביקורת במוסף "ספרים" על תרגום ספרו של לאונרד כהן, "מפסידנים יפים". "הספר הזה אינו כתוב כלל עברית, אלא אנגלית באותיות עבריות". והוא מדגים: "מה זה קדוש? קדוש זה מישהו שמימש אפשרות אנושית מרוחקת". או: "הטוב ביותר לו יכל לצפות מהם היו מכות מוות".

אלישע בן מרדכי, המו"ל של אסטרולוג, לא מתרגש מהביקורת. "נכון שאנחנו לא תמיד מתרגמים מסינית או מיפאנית", הוא אומר, "אבל אנחנו משתמשים בתרגומים לאנגלית שהכינו הסופרים עצמם. הייתי מעדיף לתרגם כל ספר משפת המקור אבל יש מעט מתרגמים בשפות האלה וגם התקציב המיועד אצלנו לתרגום הוא מוגבל. לא תמיד אנחנו מקבלים תמיכה של המפעל לתרגום ספרי מופת, מספר העותקים שנמכרים מצומצם, ואנחנו הוצאה פרטית שצריכה להרוויח. על לאונרד כהן, למשל, הביקורת לא היתה הוגנת כי שלושת הספרים שלו שהוצאנו הם יחסית ברמה גבוהה. יש אצלנו לצערי תרגומים גרועים מאלה. את התרגום עושים בני אדם, ולפעמים זה יוצא טוב ולפעמים לא".

לא היה עדיף שאסטרולוג תוציא לאור ספרים מהסוג שבו היא מתמחה, ותשאיר את בוקובסקי לאחרים?

"לא, כי אני אוהב את בוקובסקי יותר מספרי העידן החדש. תירגמנו עשרה ספרים שלו - אחד מהם תורגם על ידי אותו מתרגם שתירגם באותה עת ספר אחר של בוקובסקי לזמורה ביתן. המתרגם היה חתום על שני התרגומים בשני שמות עט שונים, ואחר כך הביקורות כתבו שזמורה ביתן בחרו את המתרגם הנכון ל'משרד הדואר', וביקרו את אסטרולוג על התרגום שלה ל'כולבויניק'. למדנו להתעלם מהדברים האלה".

"גם בתרגומים מלפני 50 שנה היו שגיאות", אומר מנחם פרי, "אבל זה לפחות לא היה מביך. זה היה כתוב בעברית, והמתרגמים היו אנשים שאוהבים לכתוב. רבים מהם היו סופרים - מ"ז וולפובסקי שתירגם את דוסטויבסקי, יעקב רבינוביץ שתירגם את פלובר. היום רוב הסופרים שלנו - גם המפורסמים שבהם - כותבים עברית עילגת וזקוקים לעריכה, ועל אחת כמה וכמה המתרגמים.

"חלק מהוצאות הספרים", ממשיך פרי, "שולחות טקסטים היישר מהמחשב של המתרגם אל הדפוס. פעם אנשים היו מעתיקים חמש פעמים את כתב היד, ובדרך הם הבינו שמה שכתבו לא תמיד ברור. היום המחשב מקצר תהליכים. הוצאות רבות מחזיקות עורך לשוני ש'מגהץ' את הטקסט. אז התרגום לא יוצא קטסטרופלי, אבל הוא לא דומה בכלל למקור. כך קורה שהמתרגם כתב 'פעולה', ולעולם לא נגלה שבמקור הכוונה היתה לניתוח, כי המלה ' operation ' מתפרשת בשתי הדרכים. עריכת תרגום דורשת השוואה למקור, הבנת ההיגיון של הספר, הכרעה בין אלטרנטיבות, הבנת תופעות ספרותיות. להלכה כל ספרות העולם מתורגמת לעברית, למעשה אלה ספרים אחרים מן המקור".

רחל אידלמן, מו"ל הוצאת שוקן, תולה את האשם גם בציבור הקוראים. "יש הוצאות שלא איכפת להן מרמת התרגום, ונראה שיש גם קוראים שלא איכפת להם", היא אומרת. "התרגומים האלה יוצאים לאור ואנשים קונים אותם במשך שנים. בהוצאת שוקן אנחנו משתדלים להקפיד ככל האפשר על התרגומים, עד כדי כך שוויתרנו פעם על ספר משום שלא היו לו מתרגמים מספיק טובים. זה קרה לנו עם 'אלה תולדות' של אלזה מורנטה. היו לי שש דוגמאות תרגום של כל המתרגמים הכי טובים בארץ מאיטלקית, ואף אחד מהם לא היה מספיק טוב. בסוף קיבלתי אישור לתרגם את הספר מאנגלית, אבל לא רציתי לעשות את זה. הספר יצא בסוף בספרייה החדשה, ומנחם פרי השקיע הרבה עבודת עריכה בתרגום. אני לא יודעת כמה הוצאות היו הולכות מרחק כזה רק כדי להוציא תרגום טוב של ספר".

יותר מדי ספרים

לא חלף זמן רב מאז שככו הדי הוויכוח על התרגומים של "הארי פוטר" לעברית ומידת נאמנותם למקור, וכבר נפתחה זירה חדשה לוויכוח. לפני שבועות אחדים ראו אור במקביל שני ספרים מאת הסופר הגרמני היינריך פון קלייסט - בהוצאת בבל ראה אור "מיכאל קולהאס" בתרגום מרים די-נור וחנן אלשטיין; בספרייה החדשה ראה אור קובץ נובלות של קלייסט, "קולהאס ואחרים" בתרגום רן הכהן. באופן לא מאוד קולגיאלי תקף מנחם פרי את התרגום של הוצאת בבל. אנשי בבל מצדם מצאו גם הם בעיות בתרגום של הכהן.

"כבר בעמוד הראשון של התרגום שיצא בהוצאת בבל", אומר פרי, "מופיע הפועל 'יכל', מלה שאינה קיימת בעברית. המלה קסת דיו נכתבה 'כסת דיו'. יש גם טעויות תוכן - אשתו של קלייסט היא ליסבת, ואחת המשרתות היא אליזבת. בספר מופיע מכתב שעליו חתומה ליסבת המתה, במקום אליזבת החיה. בתרגום גם כתוב שבית המשפט לתביעות קטנות פסק את דינו של קולהאס למוות - אבל פסק דין מוות יכול להיגזר רק בבית דין עליון".

למרבה האכזבה, כמה מהספרים של בבל, הנהנית מתדמית של הוצאת ספרים קפדנית, לוקים בשגיאות תרגום והגהה. בספר אחר בסדרת ספרי הכיס של בבל, "פיתוי כפול" מאת הנרי ג'יימס, מופיע בעמוד הראשון המשפט: "לתגובת דאגלס על הדברים האלה - שלא נאמרה מיד אלא בהמשך הערב - היתה תוצאה מעניינת שאני מכנה אותה קשב". במקור מסתיים המשפט הזה ב" Which I call attention ", כלומר, "אני מקדישה לה תשומת לב".

חיים פסח, עורך סדרת ספרי הכיס, מוכן להגן על תרגומי ההוצאה מפני כל ביקורת. "באנגלית הוויקטוריאנית של ג'יימס יש משמעויות אחרות לאותן מלים", הוא אומר, "אלה אינן שגיאות, אלא משפטים שהובנו בצורה שונה". עמית רוטברד, המו"לית של בבל, טוענת כי לצורך התרגום של קלייסט לעברית התייעצה ההוצאה עם פרופסורים בגרמניה לגבי המינוחים המשפטיים. "התרגום של 'קולהאס' הוא סיפור מיוחד, כי המתרגמת נפטרה בזמן העבודה על הספר", היא אומרת, "והחליף אותה חנן אלשטיין, שגם ערך את התרגום. לכל תרגום אצלנו יש עורך תרגום שבקיא בשפת המקור, ולפחות עוד שניים-שלושה אנשים שקוראים את הטקסט".

אלשטיין עונה לביקורת כי "הטקסט נבדק בקפידה ואפשר לנמק את הבחירות שלנו. כששני התרגומים יצאו היתה הזדמנות לקיים דיון מהותי על נורמות תרגום, אבל פרי בחר לתקוף. התרגום של הספרייה החדשה הוא לא מדויק לטעמי, אין בו הקפדה על רבדים שונים של השפה, פושעים ונסיכות מדברים בו באותה שפה. המתרגם התאהב במשפטים הארוכים והמפותלים של קלייסט. אני יכול להביא דוגמאות לטעויות, אבל אני לא שש אלי קרב".

מספרם הגדל והולך של הספרים הרואים אור בעברית בכל שנה הוא אחד הגורמים לירידה ברמת התרגומים. "מוציאים כאן יותר מדי ספרים, ולכן בקרת האיכות ירודה", אומר המתרגם, המבקר והסופר יורם מלצר. "הרבה פעמים גיליתי מתרגם שהמציא פסקאות או דילג על פסקאות. נתקלתי בספר שהמתרגם תירגם את תפילת הקדיש מספרדית לעברית, 'שיהיה גדול ויהיה קדוש שמו של אלוהים' במקום 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא'. באחת הסדרות המכובדות היתה מתרגמת שלמדה ספרדית בשיעורים פרטיים, וזה הספיק לה כדי לתרגם לעברית סופר חשוב. בסיפור על חטיפה בספר הזה נכתב 'הם איפשרו שרשרת לאומית'. מה זו שרשרת לאומית? בספרדית 'שרשרת' יכולה להתפרש גם כרשת של ערוצים, והכוונה היתה לאיחוד ערוצי הטלוויזיה בשעת חירום. אבל המתרגמת לא מכירה את המציאות במדינה הזאת.

"לכן", מוסיף מלצר, "צריך לצמצם את מספר הספרים שמוציאים כאן לאור. יש להוציא רק את המיטב ועליו לשלם את המיטב - כפול ממה שמשלמים היום. צריך גם לקבוע סטנדרט, ולפרסם תרגומים נפלאים בלבד, כמו אלה של רמי סערי, שמתרגם משפות הבלקן, שפות רומניות ופינית, או דן דאור מסינית, מרים טבעון מפורטוגלית ועוד רבים וטובים. בעולם התרבותי שלנו יש הנחה שהקהל הוא טיפש, אבל הקהל חכם ומרגיש".

הרבה מתרגמים, מעט כסף

המתרגמים טוענים להגנתם כי השכר שמשלמים להם כה נמוך עד שהם נאלצים, בשל צורכי פרנסה, לסיים את עבודת התרגום במהירות כדי לקבל על עצמם עבודות תרגום נוספות. הוצאות הספרים נהנות מן המצב הזה, שכן כך הן יכולות להוציא לאור במהירות כותרים רבים יותר. התשלום על תרגום נעשה לפי גיליונות דפוס; כל גיליון מכיל כ-16 עמודים, ואם בספר בן 300 עמודים יש בערך 20 גיליונות דפוס - המתרגם יקבל כ-14 אלף שקל בעבור עבודה של כשלושה חודשים.

ואולם, התעריפים שמשלמות ההוצאות למתרגמים אינם אחידים. מתרגמים בעלי שם יכולים לקבל 1,200 שקלים לגיליון, ואילו מתרגמים חסרי ניסיון יכולים להסתפק ב-300 שקלים בלבד. התעריפים משתנים גם בהתאם לסוג הספר (תרגום סיפורת יקר יותר מתרגום מדריכי טיולים, למשל), דרגת הקושי של הספר והשפה שממנה הוא מתורגם.

אגודת המתרגמים, גוף שקיים זה 20 שנה אבל החל לפעול מחדש רק בשנה וחצי האחרונות, קבעה תעריפי תרגום מומלצים - אולם מעט מאוד הוצאות עומדות בהם. לפי מחירון האגודה יש לשלם למתרגם 1,140 שקלים לגיליון דפוס, או מינימום 63 שקלים לעמוד (כלומר, על תרגום ספר ממוצע בן 240 עמודים אמור המתרגם להשתכר 15 אלף שקלים לפחות). לעורך תרגום יש לשלם 683 שקלים לגיליון, כך שעריכת תרגום לספר ממוצע אמורה לעלות להוצאה כ-10,000 שקלים. בפועל מקבלים עורכי תרגום כמחצית הסכום שמקבל המתרגם, כ-300 שקלים לגיליון בממוצע.

להערכת אגודת המתרגמים, יש בישראל כ-1,000 מתרגמים (באגודה עצמה חברים 300 איש). האגודה שמה לה ליעד לטפל ברווחת המתרגם, לקיים סדנאות תרגום, לרכוש במרוכז תוכנות מחשב ומילונים, לקיים הרצאות על ניהול עסק, ליצור התקשרויות בין מתרגמים בעולם, ובאתר האינטרנט הרשמי שלה ( www.ita.org.il ), שנחנך לפני חודשיים, אף מתפרסמות הצעות עבודה. "ההוצאות לאור מעדיפות לקחת מתרגמים לא מנוסים ולשלם להם רבע מחיר", אומר עמיחי מעוז, דובר אגודת המתרגמים. "מתרגם מנוסה לא ייקח עבודות בתעריפים נמוכים, אבל על כל אחד כזה יש עשרה שמחפשים פרנסה. הבעיה היא שהיום כל אחד יכול להכריז על עצמו כמתרגם, מספיק שהוא יודע אנגלית ברמה של תיכון. זה קורה משום שאין הנחיות ברורות של משרד העבודה ואין גוף שמסמיך מתרגמים".

בימים אלה ממש מנסה האגודה להסדיר אפשרות של הסמכת מתרגמים ולשים קץ למצב הכאוטי בתחום. צוות של פרופסורים יכין מבחני תרגום מאנגלית לעברית ולהיפך, וצוות אחר יבדוק אותם. מי שיעבור את המבחנים יקבל הסמכה רשמית מטעם האגודה. "כל מבחן יכלול ארבעה חלקים והמתרגם יצטרך לבחור שלושה מתוכם", אומר מעוז, "כל חלק יעסוק בסוג אחר של תרגום - תרגום ספרותי, כתיבה טכנית, תחומים עסקיים ועוד. הבעיה היום היא שחלק מהחברים חוששים מהמבחנים האלה. המבחנים יהיו אפשרות, ומי שלא ירצה לגשת - לא יהיה חייב. אבל בדרך זו האגודה תיהפך לגוף בעל סמכות ותוכל לטפל בכל העניינים הקשורים בתרגום".